.אני בן 40 נשוי + שני ילדים קטינים
הייתי גבר אלים כנגד אשתי עד כדי מעצר בידי המשטרה, דבר שהיווה עבורי טראומה
ממנה קשה לי להשתחרר עד היום, אולם גם היווה עבורי את נקודת המפנה לחיים אחרים
.וחדשים
,לאחר המעצר פניתי למרכז למניעת אלימות במשפחה והתחלתי בתהליך טיפולי אינטנסיבי
מקיף שכלל גם לימוד שליטה על כעסים בקבוצה וגם טיפול משותף עם אשתי על רקע
.השאלות שעלו בנוגע לזוגיות

אפשר לחיות אחרת, את זה אני יודע היום ושמח על ההזדמנות שניתנה לי להשתתף בקבוצה
.להפצת המסר לחיים מאושרים יותר ובטוחים יותר
.אני מרגיש בטוח מאוד במקומי, למרות היותי הגבר היחיד - בשלב זה - בקבוצת הפעילים
אני חדור אמונה שניתן לשנות, ופועל באינטנסיביות לגייס גברים אחרים לעבור את השינוי
.אותו עברתי וכל זאת בגיבוי של אשתי ומשפחתי

חזרה לרשימת המספרים

.אני אמא לשלושה ילדים, מהם שניים מבעלי הראשון
לאחר מסכת איומים שיקצר הדף מלהכילם, ברחתי עם שני ילדי הקטינים למקלט לנשים
.מוכות הרחק ממקום מגורי
.שהיתי שם כשנה תוך כדי הליך של שיקום נפשי
החזרה לחיים האמיתיים לאחר היציאה מהמקלט היו שוק עבורי. נאלצתי להתמודד עם אין
ספור בעיות: ללא מסגרת עבודה, ללא קורת גג, להתחיל את החיים מחדש, מטופלת בילדים
.קטינים שהיוו בעצם את הסיבה להמשיך ולשרוד
,המרכז למניעת אלימות במשפחה ברמת גן היווה עבורי עוגן, שבו הורעפו אין ספור אהבה
.תמיכה, חיזוקים וחזרה לאני שלי

כיום, אני נשואה מחדש עם ילד משותף עם בעלי. אני חשה שאני חיה באיזון רב עם
.עצמי ועם סביבתי
במקביל לתחילת פעילותי בקבוצה התחלתי ללמוד בקורס רפלקסולוגיה, גם כן מתוך
.הבנה שמקומי הינו נתינה לאחר מתוך רצון ולא מתוך הכרח
.הפעילות בקבוצה מהווה חלק מהאיזון אותו השגתי בחיי ושאותו אני מאחלת לאחרים

,אני בת 36, אם לארבעה בנים קטינים
הייתי בטיפול המרכז במשך מספר שנים, עקב אלימות פיזית קשה, אלימות מילולית
.ואלימות נפשית מצידו של בעלי כלפי במקביל לאיומים והפחדות לאורך זמן
במהלך חיי התמודדתי עם קשיים רבים כולל קשיים כלכליים ובעיקר רגשיים גם מצידם
.של ילדי, שהיו ילדים עדים לאלימות וטופלו גם הם על רקע זה
.בעלי גם כן הגיע לטיפול אולם לא הרגיש מחויב לתהליך ונשר כבר בשלבים המוקדמים

כיום, כחלק מהתהליך שעברתי והשיקום שלי אני מופיעה בפורומים למניעת אלימות
ומרצה בנושא. ממקומי כמי שיצאה ממעגל האלימות אני חשה מחויבות להפצת המסר
.הזה. אני רואה לנגד עיניי כל אישה וילד שיוכלו להינצל, ככוחו של הפרויקט הנפלא הזה

...רציתי לשתף אתכם בזיכרון שעלה בי הבוקר
כשהייתי בשנות ה-20 לחיי, פיללתי ליום בו אגיע לגיל 40, הייתי מוכנה לוותר על 20
שנה מחיי לטובת היותי משוחררת מהפחד שכיווץ את גופי בכל פעם שראיתי ושמעתי
.את בן זוגי
היום הזה אכן הגיע, אחרי שנים לא קלות של אלימות קשה עם בן זוג ואבא לילדים
.שחיו את חיי הפשע שהמילה משטרה הייתה אסורה עלי
.חששתי לחיי ולכן לא פניתי לאף גורם וגם לא לחברי הקרובים ביותר, התביישתי
בסופו של דבר זה קרה כשהבנתי שאין מנוס. שלהציל את חיי זה אומר לפנות לרשויות
,המחוקקות. עם מצב נפשי קשה ופחדים נוראיים, עם כוח מהמרכז והסובבים אותי
.התחלתי לפעול. הגיעה השעה לצאת מהארון ולהגיד די לאלימות

...כיום אני חלק מקבוצת פעילים המבקשת להראות לגברים ולנשים שאפשר גם אחרת
.היתרון של קבוצה זו הוא הניסיון וההבנה לליבן של נשים החיות בצל הפחד
לתת לנשים אלו לפתוח את ליבן כי רק אנו שבאנו מהמקום שלהן מבינות אותן ויודעות
.על מה הן מדברות

.אני גרושה + שלושה ילדים בוגרים
במשך שנים סבלתי מהתקפי זעם, קללות והשפלות, למרות כישורי והצלחתי המקצועית
.הרגשתי חסרת אונים, פחד ומושפלות
.הטרור בבית השליך גם על תפקוד הילדים והבנתי שרק אני אוכל לשנות את מציאות חיי

.נפרדתי מבעלי, דבר שאפשר לי להעצים ולממש את עצמי כאישה עצמאית, ולבנות קריירה
כיום יש לי שאיפות לתרום לפעילות ציבורית ולמנהיגות בחברה, דבר הבא לידי ביטוי
.בפעילות בקבוצה בה אני נוטלת חלק פעיל
אני רואה עצמי כמפיצת המסר של לא לאלימות כנגד נשים, לעידוד ותמיכה בנשים
.במעגל האלימות

.אני גרושה ואם לחמישה ילדים ששניים מהם עדיין קטינים
.סבלתי מבעלי הן פיזית, הן מילולית, הן כלכלית והן נפשית
.על מנת לשמור על חיי וחיי ילדי שהיתי במקלט לנשים מוכות כשנה
"עם עזיבת המקלט הגעתי לטיפול ב"מרכז למניעת אלימות במשפחה
.בו קיבלנו אני וילדיי את כל התמיכה והסיוע הנדרש מלווה בחום, הבנה ואהבה
,לפני כ-15 שנה התגרשתי מבעלי בפעם הראשונה עקב אלימות, ובמערכת הזאת הייתי לבד
.חלשה מותשת וחסרת בטחון, כאשר אילץ אותי לוותר על הבית, הילדים והרכוש תמורת גט
לאחר קבלת הגט התחלתי במסע שכנועים להחזרת הילדים אלי, אך לצערי הרב נתקלתי
.בהתנגדות נחרצת מצידו ולא הצלחתי
לימים התחתנו שוב והבאנו עוד ילדים לעולם, וזאת לאחר שהבטיח לשנות את התנהגותו
.כלפי. אך עד מהרה חזר לסורו
.הבטחתי לעצמי "על טעות אחת לא חוזרים פעמיים" ואת הגט קיבלתי
.כמו כן משמורת הילדים וחלק מהרכוש אלא שהפעם במערכה הזו, לא הייתי לבד

היום אני מתנדבת לתת הרצאות בפורומים העוסקים במניעת אלימות במשפחה ובקבוצת
פעילות זו, אני רואה את הסיוע העיקרי שלי לנשים, על מנת שלא יגיעו למצבי סיכון
.כפי שאני הייתי בה
התחום בו ברצוני לפעול יהיה איתור נשים מוכות המגיעות ליחידות הסיוע שליד
.בית המשפט

?!כמה שנים לפי דעתכם נדרשות על מנת לאומר די
?!לי נדרשו חמש עשרה שנים כדי לשאול של מי החיים האלה
.מצאתי את המלאכים שידעו לתת את התשובות
.היום שבו הגעתי למרכז הוא היום שבו הנחתי את אבן היסוד לחיי החדשים
הגעתי עם הרגשה של שווה אפס ושאין מוצא, אבל עם המון המון תמיכה וסבלנות אין קץ
.למדתי שאפשר גם אחרת. שאני מסוגלת

.לא עולה בדעתי היום, שבע שנים אחרי שהעזתי, שמותר למישהו להשפיל, לקלל ולהכות
.אני אם לשלושה ילדים וביום בו בני הקטן אמר: אמא, אם תרצי אפשר, ידעתי שהצלחתי
.הבטחתי לעצמי כי ביום בו ארגיש שאספתי את השברים אני חוזרת למרכז
והפעם מהצד שכנגד, כמי שהייתה שם, היום אני מסוגלת לשבת מול קבוצת נשים ולהוות
.דוגמא חיה ונושמת שהרוח תנצח
.אם נוכל לגרום ולו רק לאישה אחת להינצל מהשואה הפרטית שלה, זכינו

.אני בת 40 גרושה + שני ילדים בוגרים
במשך שנתיים עברתי תהליך פרידה מאוד קשה מגבר שאיתו חייתי במערכת יחסים זוגית
כחמש שנים. מכיוון שהפרידה הייתה נגד רצונו, הוא ניסה לחדש את הקשר בייננו ע"י
.חיזורים מטרידים שכללו הבטחות, מתנות וניסיון להדברות
אחרי שביקשתי מספר פעמים שיפסיק והבהרתי לו שהוא מטריד אותי, הוא החל באלימות
.נפשית שכללה איומי רצח, מעקבים חבלות ברכוש ומסע השמצות
הרגשתי כלואה ומאוימת. במצב של חוסר אונים ותשישות נפשית, הגעתי למרכז למניעת
.אלימות במשפחה שם קיבלתי את האומץ והכוח לפנות למשטרה
.תוך התהליך הטיפולי שלי נערך משפטו והוא נאסר. כיום הוא מרצה את עונשו

הצורך לסייע לנשים אחרות לעבור כמוני את התהליך הפרידה מהגבר האלים שחושב
שיש לו את הזכות לכפות את עצמו בדרכים אלימות, ולהבין את המשמעות של חיים
.בתחושת ביטחון וחופש, אותה אני חשה ובה אני חיה כיום

,ב- 20 ביוני 2000 בשעה 6:00 בבוקר הגעתי לרמת גן, לאחר לילה של סיוטים
.כוויות עם מים חמים .. אונס ... ברחתי מהבית
ההחלטה לברוח באה מתוך המחשבה: להשאר זה למות .. ללכת זה למות .. אז
.זה בעצם כבר לא משנה. ממילא רציתי למות
.הרעבתי את עצמי במשך תקופה ממושכת והגעתי למצב של 40 ק"ג. פשוט רציתי למות

אני אשת חינוך זה 20 שנה, בעלת תואר שני בחינוך ותקשורת, חייתי 22 שנים עם
.גבר אלים שגרם לי להרגיש שאני לא שווה כלום. שלילדיו אין זכות קיום

.שוש עשתה זאת כנגד כל הסיכויים. היא הביטה לייאוש בעיניים ואמרה לו: לא תנצח
שוש ברחה, חיפשה עזרה ומצאה, הסתייעה והשתקמה, ואף העיזה בימים אלו להביט
.לתוקפן בעיניים ולאמר לו: אני ממשיכה להלחם על זכויותיי
.שוש אישה אמיצה, המשתמשת בטראומה שעברה, על מנת לשקם אחרות במצבה

,היום, 5 שנים אחרי בעזרת הצוות המדהים של המרכז למניעת אלימות בר"ג
.אני כאן חיה! חיה את החיים במלואם, פורחת ומסתכלת קדימה
,היום, אני מרגישה את הצורך לתת ולעזור לכל אלה שעדיין נמצאים באפלה
...?שחושבים שאין פתרון. שחושבים: מי יאמין לי? ... מי יעזור לי
!מי יקשיב לי? .... יש

,יש כאן אנשים נפלאים שהם הרבה יותר מעובדים סוציאלים או פקידים
...אנשים עם נשמה ... בני אדם על באמת, שמאמינים, מקשיבים ועוזרים

.אני גרושה כשלוש שנים + ארבעה ילדים בוגרים וחמישה נכדים
.במשך 32 שנים ספגתי אני וילדי התעללות פיזית ומילולית קשה מבעלי
הנזק היה רב וכלל אבדן בטחון ודימוי עצמי ירוד ביותר, שהקשה עלי להכיר בקשיים
.בהם אני חיה
מצב שבו אני לא נחשבת אלא רק להצליח להמשיך לחיות ולתת כוח לילדי להמשיך
.הלאה ולא להישבר
,בעקבות הטיפול למדתי לראשונה בחיי להכיר בכך שאני אישה מוכה, להתחבר לעצמי
להבין את הצרכים והרצונות שלי וכמובן לחזק אותם, ואחר כך ליישמם. להאמין
.שמגיע לי
.בני משפחתי למדו לכבד ולהעריך אותי
.סיום הטיפול כלל גם סיום תהליך פרידה כואב ומתיש מבעלי, שכל כך רעדתי ממנו בעבר

.היום אני מרגישה שעברתי שלב רציני ביותר וחשוב
הקמת קבוצת הפעילים מהווה עבורי את שיאו של התהליך הטיפולי ואני ורואה את
נושא הליווי והפצת המסר כשליחות מוסרית "להעביר את זה הלאה" לכלל הנשים
.הסובלות מאלימות כל שהיא - פריצת הדרך של הקבוצה היא הצלחת מיגור האלימות